תחומי עיסוק

צוואה היא כלי המצוי בחוק המאפשר לאדם לצוות מה יעשה עם רכושו, מכל סוג לאחר מותו.

איש אינו יודע את מועד פטירתו אך קיימת לו זכות לתכנן בחייו ומראש מה יעשה ברכושו לאחר מותו.

יש לנסח את הצוואה בזהירות וברגישות, מתוך כוונה שכל רצונו של המצווה יתקיים מבלי לתת פתח ל"מלחמת עולם" של יורשים פוטנציאלים שינסו למצוא פגמים ולתקוף את תוקף הצוואה עד לביטולה, והרי זה אינו רצונו של המצווה.  במקרה שאדם לא הותיר אחריו צוואה אשר תקבע מה יעשה ברכושו לאחר מותו, כל רכושו יחולק על פי חוק הירושה, תשכ"ה – 1965- לפיו יזכו קרוביו של הנפטר- בן/בת זוג, ילדיו, הוריו, אחיו וכו' ברכוש, בהתאם להוראות החוק ולנקבע בהן.

צוואה – מבטאת "חופש לצוות" – זכות המצווה לשנות בכל עת את צוואתו מבלי לבקש הסכמה, אך עדיין יש להקפיד על הפרטים הבאים:

• לעדכן צוואה בהתאם לשינויים נדרשים – הן באמצעות עריכת צוואה חדשה והן באמצעות עריכת נספח לצוואה קיימת- בהתאם לצורך ולרצון המצווה.

• לבדוק מוטבים בביטוחים קרנות וקופות.

• לא לחתום או לערב נהנה בצוואה בזמן עריכתה – מחשש לפסילתה.

• לבחור אדם עליו אתם סומכים כנאמן או כאפוטרופוס.

• לחשוב על מינוי אדם במקומו במידה ולא יהיה כשיר או חלילה ילך לעולמו.

• לדאוג שאחרי מאה ועשרים יהיה קל למצוא את הצוואה שאם לא כן – יחולק העיזבון על פי חוק הירושה.

 

צוואה גוברת על הסכם ממון, ואולם, מה שניתן במסגרת הסכם ממון לבן הזוג, המוריש אינו יכול להורישו כי הוא נגרע מרכושו ואינו שלו עוד.

יתרה מזאת, להבדיל מצוואה, המסדירה את חלוקת הרכוש לאחר מות המוריש, הרי שהסכם ממון מאפשר הפרדה רכושית, חלקית או מלאה, ומסדיר את יחסי הממון בין בני זוג כפי שהם רואים אותם, ומבלי להיות כפופים להסדר הקבוע בחוק בדבר שיתוף הנכסים.

לאור כל זאת, חשוב לציין, כי לצורך שמירה על ההפרדה הרכושית אין די בעריכת הסכם ממון, ובד בבד עם עריכתו, יש לערוך במקביל, צוואה הקובעת מה יעשה ברכוש לאחר מות אחד מבני הזוג.  זאת מכיוון, שהסכם הממון אינו חולש על התקופה שלאחר המוות, כלומר, אדם שלא רצה שיהיו לו שותפים בנכסיו בעודו בחיים, עלול במותו "לקבל" נהנים ושותפים לא רצויים ברכוש שצבר כל ימי חייו.